רובינשטיין ואח' נ' היכל הספר בע"מ(פורמלי) ואח'

פסק דין

1.בהודעת הערעור או בקשת רשות הערעור המתוקנת הבהיר ב"כ המערערים כי ערעורם מתייחס להחלטתו מיום 28.5.13, של כב' רשם ההוצל"פ הורוביץ דניאל שמינה את ב"כ המשיבה עו"ד מתי שמחוביץ לכונס נכסים על זכויותיהם של המערערים בנכס הידוע בגוש 6188 חלק מחלקה 5, דירה ברח' חזון איש 60 בבני ברק (להלן: "הנכס").

שטר המשכון נחתם ביום 11.12.11, להבטחת כל הסכומים שיהיו חייבים המשיבים הפורמאליים למשיבה.

2.טוענים המערערים כי בקשת הכינוס הוגשה שלא כדין שכן טרם חלפו 6 חודשים ממועד התשלום הראשון שלא שולם כהוראת סעיף 81 ב 1 לחוק ההוצל"פ וכדי להתגבר על המחדל ניתן תצהיר שקרי על מנת להחיל את הסייגים המאפשרים הגשת הבקשה בטרם חלפו 6 חודשים.

הטענה השקרית כי המערערים העבירו את הפעילות בחבולת התחייבות, המשיבות הפורמאליות לחברה אחרת ואין אמת בדבר.

כן נטען כי העובדה כי יתרת התשלומים שלא שולמו עולה על 10% מיתרת מלוא החוב, הרי שהמשיבה יצרה את המצב בהורידה את מסגרת האשראי בחשבון ודחתה בקשה לפרוס החוב כנגד שיקים של לקוחות.

התנהגות המשיבה מנוגדת לתנאי שטר משכון הזכויות.

3.בהחלטות מאוחרות קבע הרשם כי הטענות אינן בסמכותו ולא דן בטענות, ועל כך מתרעמים המערערים למרות שבערעור המתוקן אינם מערערים על אותן החלטות.

בהודעת הערעור מפרטים המערערים את התנהלות המשיבה בחשבונות של המשיבות הפורמאליות, אשר גרמו לאי יכולת לעמוד בתשלומי ההלוואה שהביאו בסופו של דבר לפתיחת תיק המשכון, שכן המערערים בהיותם בעלי מניות שעבדו את זכויותיהם בדירה להבטחת החובות.

לא מצאתי צורך לפרט את כל טענותיהם של המערערים לפרטי פרטים שכן טענות אלו אינן דרושות להכרעה בערעור.

4.עוד נטען כי המערערים והחברות הגישו כנגד המשיבה תביעה לביהמ"ש השלום בירושלים, ובקשה לצו מניעה ואולם ביהמ"ש דחה הבקשה ולא ניתן צו מניעה לעיכוב הליכי המימוש בלשכת ההוצל"פ.

בקשה נוספת שהוגשה למתן צו מניעה נדחתה אף היא על ידי מותב אחר בביהמ"ש אליו נותב התיק לשמיעה.

5.למרות שהמערערים ממקדים ערעורם בהחלטה מיום 28.5.13, יש לציין החלטות נוספות שניתנו על ידי רשם ההוצל"פ לאחר שהמערערים בקשו כי יבוטל מינוי כונס הנכסים.

בהחלטה מיום 5.4.13, קובע הרשם כי סמכויותיו מצומצמות ומוגבלות ובקשתם של המערערים מוכתרת בתור התנגדות, הליך שחוק ההוצל"פ איננו מכיר כהתנגדות לביצוע שטר משכנתא, שכן הסמכות לדון בהתנגדות מסורה לביהמ"ש.

כן נקבע כי רשם הוצל"פ איננו מוסמך לדון בטענת חייב בעניין חוסר תום לב של הזוכה בפתיחת הליך של מימוש משכון.

בהחלטה נסמך הרשם על ספרו של המלומד בר אופיר.

6.משפנו המערערים פעם נוספת, חזר הרשם ונתן החלטה נוספת מיום 18.6.13, בה הפנה להחלטתו הקודמת והבהיר למערערים כי את טענותיהם עליהם לברר בביהמ"ש בתובענה מתאימה ולבקש מביהמ"ש שיורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להחלטה בתובענה.

הדרכה והכוונה יותר מפורטת לא יכולה להיות.

משסרב ביהמ"ש להורות על עיכוב הליכים, ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשם ביום 24.6.13, הקובעת כי אם ביהמ"ש לא הורה על עיכוב הרי שאין לעכב ההליכים.

עוד יצוין כי בהינתן שהערעור מתייחס להחלטה מיום 28.5.13, הרי שהוגש באיחור ושלא על פי המועד הקבוע בחוק ובתקנות, ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד ולכן דינו של הערעור להדחות על הסף.